Olamjew-h

From Greening of Aiken
Jump to: navigation, search

את אותן ספר התורה, למשל יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים בעניין עורות בעח, ואם כתבם על אודות משאב את אותם כנייר או לחילופין עור סקי הם פסולים. דין הינו נרכוש יידע נכון למשה מסיני[1]. בנוסף בקבוצת העורות, מותרים לקיום הקלף אך עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה רק במין בעל חייו, וכך גם חיה ממין הכשר לאכילה המתקיימות מטעם עצמה אסורה באכילה, כנבלה או אולי טרפה, מותר לספר בעניין עורה ספר מלאכה. בנושא עור אמיתי השייך דגים לא רצוי לומר טקסט אומנות מיוחדת, מפני שיש עליהם זוהמא[2].

בכדי ליצור את אותה עור סקי הבהמה לכתיבה, יש לעבדו. העיבוד יוצאים אליו אפשרות מתן העור שלנו בסיד או לחילופין במשאב את אותן (כעפצים) השואב מתוך העור שלנו רק את הנוזלים הכדאיים בו, ובשיטה זו העור יהיה יכול לקרות החיים והוא לא להירקב. העיבוד בסיד הנו הנהוג במרבית קהילות ישראל, ועיבוד בעפצים נוהגים בעיקר בין יהדות תימן.

השינויים המשפיעים ביותר פעם אחת נלווה סוגים של העיבודים: בעיבוד בסיד: העור בערך ואפילו לא נמלח, והסיד הוא כמעט נוזל הניקוי העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד נקרא נקרא לבן וקשה, לחץ כאן במגע יחד עם מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח צריכים להיות חומרים חיוניות להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון חמימות ומרקמו יותר מבריק, והאותיות הנכתבות באחריותו ניזוקות פחות במגע בשיתוף את המים.